<h1>שאילתות פרשת אחרי שאילתא צ"ו</h1>
<h2>דף סז.</h2>
ובעידנא דטבלה לא תסרוך עילוי מזייה לא חוטי דעמרא ולא חוטי דכיתנא ולא תיבי ולא ברזי דמיקטרין עילוי מזייה והוי חציצה דתנן [שבת נ"ז.] לא תצא אשה לא בחוטי צמר ולא בחוטי פשתן ולא ברצועה שבראשה ולא תטבול בהן עד שתרפם. ברם צריך חוטין של שיער מאי כי דצמר דמו או דילמא כי שיער דגופה דמי כמו דגופה עיילין בהו מייא אף הני נמי עיילין בהו מייא ת"ש דתנן [מקואות רפ"ט שבת נ"ז.] אלו חוצצין באשה חוטי צמר וחוטי פשתן והרצועות שבראשי הבנות ר' יהודה אומר של צמר ושל שיער אין חוצצין מפני שהמים עולין בהם [שבת שם:] אמר רב יוסף אמר רב יהודה אמר שמואל הילכתא כר' יהודה בחוטי שיער אמר רב פפא הילכתא מכלל דפליגי עליה רבנן בשל שיער וכי תימא הכי נמי מדקא שרי רבי יהודה מכלל דאסרין רבנן דילמא כשם ששיער אין חוצצין כך חוטי צמר אין חוצצין קאמר להו כי היכי דשיער לא חייצי דצמר נמי לא חייצי אלא מודין איתמר נמי אמר רב נחמן אמר שמואל מודים חכמים לר' יהודה בחוטי שיער תניא נמי הכי חוטי צמר חוצצין חוטי שיער אין חוצצין ר' יהודה אומר של צמר כשל שיער אמר רב נחמן בר יצחק מתני' נמי דיקא דקתני יוצאה אשה בחוטי שיער בין משלה בין משל חברתה וכן הלכתא. אי נמי כי טבלה במייא חיי אבל דלייא בדוולא או מלייא בחצבי לא הוי מקוה דתניא [ת"כ פ' שמיני] אילו נאמר מקוה מים ולא נאמר מעיין שומע אני ימלא בכתף ויעשה מקוה ת"ל מעיין מה מעיין בידי שמים אף מקוה בידי שמים ונהרא דסכיר דאית ביה עקולא דאית ביה ארבעין סאה הוה ליה כמקוה דאית ביה ארבעין סאה ושפיר דמי לטבילה ומקוה דנפלה לה שלשת לוגין מים שאובין פוסלין את המקוה ואי אמשיכינון מבראי אגב מרזיבא ירדו ואזלו אגב מקוה לא פסלי ליה דכי אתא רב דימי אמר [תמורה י"ב:] שאובה שהיא משוכה טהורה ואצטרופי נמי מצטרפין לארבעין סאה [תוספתא מקואות פ"ד] דתניא ר' אליעזר בן יעקב אמר גג שיש בו עשרין ואחד סאה מי גשמים ממלא בכתף תשע עשרה סאין ופותקן למקוה והן טהורין שהשאובה מטהרת ברבייה ובהמשכה ואי אמשכינון איידי מרזיבא פוסלי' דתניא [ב"ק ס"ז. ב"ב ס"ה: תוספתא מקואות פ"ד] צינור שחקקו ולבסוף קבעו פוסל את המקוה קבעו ולבסוף חקקו אינו פוסל את המקוה ולא פסלי מים שאובין אלא לפי חשבון כלים כדתנן [תמורה י"ב.] אין מים שאובי' פוסלין את המקוה אלא לפי חשבון אמר רב פפא [שם:] לפי חשבון כלים ויוסף בן חוני היא דתניא [תוספתא שם פ"ג] יוסף בן חוני אומר בשנים ובשלשה כלים מצטרפין ואין פוסלים בארבעה וחמשה כלים אין מצטרפין ופוסלים.
<h2>דף פב.</h2>
שאילתא דאסור להון לדבית ישראל לאיזדקוקי גברא לאינשי ביתיה כשהיא נדה שנאמר ואל אשה בנדת טומאתה וגו' ולא משתריא לגברה עד דפסקה ומנייא שבעה נקיים [ברכות ל"א. מגילה כ"ח: נדה ס"ו.] דאמר רבי זירא בנות ישראל הן החמירו על עצמן וכו' ולאורתא דשבעה נגהי תמניא טבלה ומשתריא ואי טבלה ביממא דשבעה לא עלתה לה טבילה דתניא [שבת קכ"א. פסחים צ': יומא ו'. פ"ח.] כל חייבי טבילות טבילתן ביום נדה ויולדת טבילתן בלילה נדה מנלן דתניא [פסחים שם] מניין לנדה שאינה טובלת מבעוד יום ת"ל שבעת ימים תהיה בנדתה תהא בנדתה כל שבעה ויולדת איתקש לנדה דכתיב כימי נדת דוותה תטמא ואמר [נדה ס"ז:] טבלה בשמיני לא תטבול אלא בליליא משום סרך בתה ואי איכא אונסא טבלה ביממא דשמיני דאתקין רב אידי בר אבין בנרש למיטבל ביממא דשמיני משום אונסא דגנבי ואתקון רב אחא בפפוניא משום אריוותא ורבא במחוזא משום אמבולאי ורב יהודה בפומבדיתא משום צינה וכי טבלה צריכה לעיוני נפשה דילמא מאיסא קירא או לישה והוי חציצה בין גופה למיא דגלי רחמנא בטבילה ורחץ במים את כל בשרו שלא יהא דבר חוצץ בין מים לבשרו וצריכה למיסרק רישה והדר טבלה דילמא מיקטר מזייה ולא עיילין בהו מיא דתניא [עירובין ד':] את (כל) בשרו את הטפל לבשרו וזהו שער [ב"ק פ"ב.] עשר תקנות תיקן עזרא ואלו הן שיהו קורין במנחה בשבת בשני ובחמישי ודנין בשני ובחמישי ושיהו מכבסין בחמישי בשבת ושיהו אוכלין שום בערבי שבתות ושתהא אשה משכמת ואופה ושתהא אשה חוגרת בסינר וחופפת וטובלת ושיהו רוכלין מחזרין על העירות ותיקן טבילה לבעלי קריין לדברי תורה דמדאורייתא טובל לתרומה [ברכות כ"ב. חולין קל"ו:] והאידנ' נהוג עלמא כתלתא סבי כר' יהודה בן בתירא בדברי תורה דמעשה בתלמיד אחד שאירע בו קרי והיה מגמגם וקורא למעלה מר' יהודה בן בתירא אמר לו פתח פיך ויאירו דבריך שאין דברי תורה מקבלי' טומאה דכתיב הלא כה דברי כאש נאם ה' מה אש אינו מקבל טומאה אף דברי תורה אינן מקבלין טומאה [נתבאר ב"ק פ"ב:] ומאלו התקנות שתהא אשה חופפת וטובלת דמדאורייתא בעיוני סגי לה ואתא עזרא ותיקן חפיפה ולמיבדק שפיר [נדה ס"ו:] ולא תחוף אלא בחמין ואפי' בחמי חמה משום דקרירי ומיסרק מזייא ולא עיילין בהו מיא וצריכא למיסרק רישה סמוך לטבילתה [שם ס"ח.] דשלח רבין באיגרתיה אשה לא תחוף אלא בחמין בערב שבת ותטבול במוצאי שבת ותמה על עצמך היאך אשה חופפת ביום וטובלת בלילה הא בעינן סמוך לחפיפה טבילה דאי איתרמי לה טבילתה בשמשי דשבתא דלא אפשר למיסרק משו' דאתיא לאתורי שערה חופפת ביממא וטבלה בליליא ואפי' אתרמי ערב שבת וחמישי בשבת שני ימים טובים דלא אפשר למיחף בהון וזמן טבילה בלילי שבת משום דטבילה בזמנה מצוה וכי גדלה לה למזייה לא תקטרינון לריש צוציתא דזמנין דמקטרא על חדא בינתא והוי חציצה כדרבא בר רב הונא [נדה ס"ז.] דאמר רבא בר רב הונא נימא אחת קשורה חוצצת במים.
